העיר החכמה והמונופול על הצבע האדום

redcolor

מדוע פיקוד העורף לא משתף את ממשק הפיתוח של צבע אדום עם קהילת המפתחים הישראלית ואיך זה קשור לערים החכמות? בכדי לענות על שאלה זו, צריך להבין את הגישות הקיימות כיום לניהול הידע הציבורי בכלל ולניהול הערים החכמות בפרט. אסכולת הערים החכמות מתחלקת כיום לשתי גישות השוות בכוחן אך שונות מבחינה אידיאולגית. גישות אלו הן אשר יקבעו את עתידן של הערים החכמות. מצד אחד קיימת הגישה הפטרנלסיטית, לפיה העיר תכיל רשתות של חיישנים, תאורת רחוב עם גלאי תנועה ורשת חשמל חכמה אשר תנוהל במרכז בקרה מרכזי. במרכז צוות של עובדי ציבור וראש עיר יוכלו להגיב לנתונים מן החיישנים ולנהל את העיר והתושבים בהתאם לאירועים והנתונים.

מצד שני, קיימת הגישה של העיר המרושתת מלמטה כלפי מעלה. לפי גישה זו לא מדובר בטכנולוגיה של חברות הענק אשר נקנו במיליוני דולרים על ידי העיריות, אלא הסמארטפונים שברשותינו והבתים החכמים שמחוברים לאינטרנט.

עלייתן של האפליקציות והרשתות החברתיות, מאפשרת לנו לנווט ולהשפיע על הערים בהן אנו חיים ולהכתיב לעיריות את סדר היום עירוני ולהיות בעדיפות מול התכתיב העירוני. .

אנתוני טוונסד מחבר הספר "Smart Cities – Big Data, Civic Hacker, and the quest for a new utopia" תומך בספרו בגישת העיר המרושתת מלמטה למעלה. אנטוני הוא מנהל מחקר של מכון המחקר Institure for the future שבפאלו אלטו ופרופסור מן החוץ לתכנון ב NYU. טוונסד גורס שהפופולריות הגואה של המונח "ערים חכמות" מגיעה כתוצאה של הגלובלזיציה המתגברת וההאצה התקדמות הטכנולוגית במהלך העשורים האחרונים.  בספרו, טוונסד מזהיר גם מפני החזון שחברות הטכנולוגיה מנסות למכור לרשויות המקומיות והערים, חזון שבו העיר מנוהלת מחדר פיקוד מרכזי והתושבים הופכים לנתונים במערכת המידע העירונית.

טוונסד מתאר את גודל השוק של "ערים חכמות" ומסביר כי בשנת 2011 כשהתחיל לכתוב את ספרו, התחזית הטובה ביותר לשוק הערים ההחכמות, לפי אמינות ומבלי לנפח את המספרים יותר מדי, הייתה של Pike Research, חברה מבולדר קולורדו. הם צפו כי שוק הערים הכחמות יגיע לכ- 100 מיליארד דולר בשנת 2020. לאחרונה ממשלת בריטניה פירסמה תחזית משלה עם צפי לשווי שוק של 400 מיליארד דולר לשנה.

ההסבר לסטיית התקן הגדולה הזו נעוץ בכך שצריך להגדיר את הגבולות של איפה שמים את הקו, אך עדיין נראה כי גם כאשר מדובר בבניין אחד, פרויקט נדלני גדול או שוק התשתיות הגלובלי , החלק "החכם" שכולל את הסיבים האופטים, הצ'יפים, הסנסורים והתוכנה, חלק זה מהווה רק כ -1% – 3% מסה"כ הוצאות הבנייה של הפרויקט. כך שאם מסתכלים על סך ההוצאות הגלובליות על תשתיות, מספר בסדר גודל של 40 טריליון דולר בשנת 2030, אם ניקח ממספר זה 1%-3% , בכל מקרה נגיע למאות ביליוני דולרים.

מה שמעניין בפרויקטי עיר חכמה, זה שהם מהווים חלק קטן מההוצאה, אך הערך שלהם הוא עצום ולכן קל למכור פתרונות אלו, כי הערך שהם נותנים הוא כה ברור ומובן. עם זאת, הסיבה המרכזית לעליית הטרנד של ה"עיר החכמה" הוא לא ה- Smart City Expo אלא דווקא המשבר הכלכלי. המשבר השאיר את החברות הפיננסיות במצב כה רע, שמחלקות ה- IT לא קיבלו שום תקציבים נוספים ואף להפך מזה. על מחלקות ה-IT נגזר  לקצץ ככל הניתן מן הפעילות. קיצוץ זה הוביל את חברות הטכנולוגיה כמו IBM, CISCO למשבר שכן לפתע אין להם למי למכור. לאט לאט, נתוני המכירות הגיעו לדרגים הבכירים של חברות הטכנולוגיה וכתוצאה מכך התקבלה החלטה אסטרטגית לנסות למכור את אותה הטכנולוגיה לשווקים נוספים. כך התחילו חברות הטכנולוגיה למכור את השירותים והמוצרים, שעובדים היטב בארגונים עסקיים, לרשויות מקומיות ועיריות.

כפי שניתן לראות מהמצב בשוק היום, האסטרטגיה העסקית של חברת IBM עם קמפיין הערים החכמות  Smarter Planet, לא הוכתרה כהצלחה מסחררת. השוק לא הגיב במהירות כפי שציפו. לקחת פתרונות לארגונים עסקיים ולהעתיק אותם כפי שהם לרשויות מקומיות ולמגזר הציבורי, זה לא פשוט ומדובר במהלך מורכב מאוד. המגזר הציבורי והרשויות המקומיות לא עובדות כמו ארגונים עסקיים והדרך בה הרשויות מתייחסות לטכנולוגיה היא שונה מאוד מהדרך שארגונים עסקיים מתיחסים לטכנולוגיה. עיריות ורשויות לא תמיד מסתכלות על השורה התחתונה של הכסף והתמריצים הממשלתיים להתמודדות עם המשבר דעכו לפני שהיו מספיק משאבים להקצות לטובת הטכנולוגיות.

כיום השוק נמצא במצב בו החברות מחפשות אחרי מודלים עסקיים שיכולים לגדול עם שילוב של שותפויות בין השוק הפרטי לציבורי. הערים מצידן צריכות להתמודד עם בעיות שמירת פרטיות קשות כאשר הן מספקות מידע אודות תושבים ואודות העיר לחברות עסקיות. נראה כי ישנם היום מודלים עסקיים מבטיחים בתחום של פתרונות חכמים בסגנון של קרנות השקעה חברתיות הממומנות ע"י גיוס המונים, ונראה כי ייצטרפו מודלים נוספים בקרוב. אך בפועל אין כיום פתרונות מהירים. מצבן הכלכלי של ערים מסביב העולם, אינו מזהיר ורובן אף במצב כלכלי קשה.

הרעיון שאנו נראה ערים חכמות מושלמות עם קישוריות מלאה שנמכרות בחבילה של מחשבי על עם חיישני ניטור בכל מקום שאוספים מידע, בדומה למערכת שהוקמה בריו דה ז'נרו, הוא רעייון שלא יכול לתפוס בקנה מידה עולמי. רוב אוכלוסית הערים לא חיה בערים החדשות שמוקמות בסגנון מאסדאר שבאמירויות וסונגדו בדרום קוריאה. בזמן שבערים אלו לאחר 10 שנים של בנייה יש בערך 100,000 תושבים, לערים אחרות קיימות כבר הצטרפו מיליוני תושבים חדשים.

נראה כי מודל העיר החכמה הנפוץ יותר הולך להיות זו של הבנייה ההדרגתית עם פתרונות אד-הוק. טוונסד משווה את המודלים הללו להשוואה של מחשב Mainframe לבין האינטרנט. מחשב Mainframe מהווה סביבה סגורה עם חוקים מוגדרים וניהול מרכזי בזמן שהאינטרנט הוא סביבה חופשית ופתוחה, בה כל משתמש יכול ליצור קשר בקלות עם משתמש אחר.

היופי בתפיסה זו לפי טוונסד היא שארכיטקטורה כזו של עיר, מאפשרת לבנות עיר טובה יותר, שנותנת לאנשים לעצב לעצמם את העיר שהם היו רוצים לראות. כתוצאה מכך נוצרת מערכת מורכבת מאוד, חזקה מאוד ולא היררכית ושברירית כמו מערכות ניהול מרכזי.

opendata

Open Government Data Venn Diagram by justgrimes / CC BY-SA

כיום מסתמן שתרבות העשה זאת בעצמך תופסת תאוצה במהירות, עם פרויקטים מדהימים ב- Kickstarter, אתר גיוס ההמונים הפופולרי. פרויקטים אלו עונים על צרכים ובעיות של מילוני בני אדם וזוכים לתמיכתם עוד לפני שהפרויקטים הסתיימו והמוצרים מוכנים. יש היום מס' רב של פתרונות חכמים לרוכבי אופניים שהופך את האופניים לכלי תחבורה מרכזי בערים המודרניות. האורבניזם בגירסת העשה זאת בעצמך, הוא האורבניזם המשגשג כרגע. גם ברמה האקדמית בהן במשך עשרות שונים סלאמס נראו כבעיות לאנשים שגרים שם, היום נראים כמו הפתרונות שאנשים מצאו לעצמים בהיעדר התערבות ממשלתית וסיוע.

אך תרבות העשה זאת בעצמך, לא מצליחה לעבוד כאשר עוברים לסדר גודל גדול יותר ובהיקף רחב יותר. כאן נכנסות לתמונה חברות הטכנולוגיה הגדולות, שמבינות כיום את היכולות שלהן והמגבלות שלהן. תפקידן של החברות האלה כיום הוא לקחת את החדשנות שמגיעה מלמטה ולמסד אותה לפתרונות אמינים, בטוחים ובקנה מידה רחב.

טוונסנד מתאר את התשתיות החכמות, כפתרונות אשר נועדו לשרת בעיקר את הדרג הניהולי בערים, אך ללא שקיפות וזמינות כלפי התושבים. אך תקוותו הגדולה היא לטכנולוגיה מותאמת אישית עם אפליקציות בסמארטפון, חיבור לאינטרנט פתוח חינם לכולם, חיישנים ומיקרו בקרים שינטרו מעומסי יתר בצנרות ועד למיכלי גידול שצריכים השקייה. הוא מציין אפילו את תל אביב (וכוונתו לישראל כנראה) בה קיימת אפליקציה מיוחדת המתריעה כאשר יש ירי טילים לתחומה,אפליקצית צבע אדום.

בכתבה שפורסמה "בהארץ", מתואר המצב המוזר בו האפליקציה הנפוצה בישראל,  אפליקצית צבע אדום, לא רק שלא פותחה ע"י פיקוד העורף, אלא פיקוד העורף אינו משתף פעולה עם בקשותיהם של המפתחים לשתף מידע באופן פתוח וזמין על מנת שיוכלו לפתח פתרונות מהירים נוספים לשיפור השירות לתושבים. לאור הצלחתה של אפקליצית צבע אדום, אשר פותחה על ידי המפתחים  אריק ויצמן, דני הלמן ומורן ארד, היה אפשר לצפות שפיקוד העורף ימהר לשתף מידע נוסף, אך לפי פיקוד העורף החשש מאפליקציות שאינן אמינות ב-100% או שאינן זמינות ב-100% גדול יותר מאשר שלא יהיה שירות בכלל. בינתיים, האפליקציה הרשמית של פיקוד העורף אינה מוכנה ואזעקות הצבע האדום ממשיכות להישמע ברחבי הארץ.

אפשר לקוות שבעקבות הצלחתן של אפליקציות bottom up כמו Moovit לתחבורה ציבורית, TelOBike לשימוש בתל אופן לשיתוף אופנים וכמובן אפליקצית צבע אדום להתראה מפני רקטות, הגופים הציבוריים ישכילו לאמץ את גישת המידע הפתוח והזמין ולרתום את המפתחים המוכשרים וההיי-טק הישראלי להמשיך לחדש ולהמציא פתרונות חכמים יותר לשיפור חיי התושבים במדינת ישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s